ארבעה חברים טובים, בני 19 עד 22, נסעו ברכב פרטי השייך לבן משפחה של אחד מהם. במהלך הנסיעה, איבד הנהג שליטה על הרכב שנסע במהירות גבוהה מאוד, נתקע במעקה הבטיחות והתהפך מספר פעמים. כתוצאה מהתאונה הקשה, כל נוסעי הרכב נהרגו במקום.
השאלה הקשה: מי היה הנהג בפועל?
לאחר התאונה, התברר להוריהם של הצעירים כי הרכב בו נסעו היה ללא ביטוח. בנסיבות אלו, הוגשה תביעה משפטית נגד "קרנית", הגוף האחראי לפצות את יורשי נוסעי הרכב, בעוד שיורשי נהג הרכב לא נמצאו כזכאים לפיצוי כלשהו.
התביעה התמקדה בשאלה מי מבין יושבי הרכב היה הנהג. התהליך המשפטי התארך והסתבך, כאשר היה קושי להוכיח מי מבין החברים שנהרגו היה הנהג בפועל. בסופו של דבר, בבית משפט השלום נדחתה תביעת כל הארבעה, כאשר נקבע שגם אם רק אחד מהם נהג ברכב, הרי שכל הארבעה היו מודעים לכך שהרכב אינו מבוטח, ולכן "קרנית" לא חייבת בפיצוי.
ערעור על פסק הדין
על פסק הדין של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. לאחר דיון מעמיק, קיבל בית המשפט את הערעור, קבע מי מבין הנוסעים היה הנהג, ולאחר מכן פסק כי שאר הנוסעים לא יכלו לדעת שהם נוסעים ברכב ללא כיסוי ביטוחי.
בסופו של ההליך המשפטי, ניתנה פסיקה מחייבת לקרנית לשלם להורי הצעיר המנוח פיצוי בסך של למעלה ממיליון ₪. זאת, למרות העובדה שהצעיר נסע עם חברים ברכב ללא ביטוח, ולנהג לא היה רישיון נהיגה.